©2019 by Seek Peace Jerusalem שאלו שלום ירושלים. Proudly created with Wix.com

רקע על פינוי משפחות בשייח' ג'ארח

מבט-על

תושבים ערבים ויהודים רבים בירושלים גרים כיום בבתים שבעליהם עזבו אותם בסביבות שנת 1948 כאשר גורשו או נמלטו לצידו השני של הגבול. ירדן שיכנה פליטים ערבים בבתים שהיו לפני כן בבעלות יהודית. ישראל שיכנה פליטים יהודים בבתים שהיו לפני כן בבעלות ערבים.

למרות הנסיבות הזהות, תושבים יהודים וערבים מתמודדים עם מציאות חוקית שונה לחלוטין. משפחות ערביות מפונות מבתיהן כדי שיהודים יוכלו להשיב לעצמם נכסים שאבדו להם ב-1948. יהודים, לעומת זאת, מוגנים מפני פינוי מאחר שהחוק אינו מאפשר לערבים להשיב לעצמם נכסים שאבדו להם ב-1948.

שני חוקים עיקריים יוצרים את הסטנדרט הכפול הזה: חוק נכסי נפקדים של 1950 (שמבטל בעלות של ערבים על נכסים מלפני 1948) וחוק מנהל ומשפט נוסח משולב של 1970 (שמחזיר לידי יהודים רכוש מלפני 1948).

התוצאה היא שערבים עלולים להפוך פעמיים לפליטים:  בפעם הראשונה כשהם איבדו את בתיהם ב-1948, ושוב כיום כשהם מפונים מבתיהם. יהודים, לעומת זאת, יכולים לקבל פיצוי כפול: בתחילה אחרי 1948 כשניתנו להם בתים שהיו בבעלות ערבית כפיצוי על אובדן בתיהם; ובשנית אם הם מקבלים בחזרה (באמצעות פינוי משפחות ערביות) את הבתים המקוריים שאיבדו.

במסגרת מדיניות בלתי צודקת זו, כ-150 משפחות בשתי שכונות עיקריות (שייח' ג'ארח ובטן אל-הווא) עלולות לאבד את הבית. מדובר ביותר מ-1000 בני אדם. 

רקע על משפחת סבאג'

  • הליכי הפינוי כנגד 32 בני משפחת סבאג' כמעט הסתיימו והם עומדים בפני סכנת פינוי קרובה מביתם שבו הם גרים למעלה משישים שנה.  

  • מדובר במשפחת פליטים פלסטיניים שגרו ביפו עד שנת 1948. 

  • שני בנייני המגורים של המשפחה ביפו עדיין עומדים על תילם אך הבעלות עליהם הופקעה על ידי ישראל.   

  • ב-1956 שוכנו עשרים ושמונה משפחות, ביניהן משפחת סבאג', על ידי האו"ם וממשלת ירדן בבתים שנבנו עבורם בשכונת שייח' ג'ראח בירושלים.

  • בתמורה לכך, ויתרו המשפחות על תעודת הפליטים של האו"ם, המקנה הטבות משמעותיות.   

  • לפי דו"ח מכון ירושלים, ההסכם בין ממשלת ירדן לבין המשפחות קבע שישלמו דמי שכירות סמליים של דינר אחד לשנה במסגרת הסכמים מתחדשים לדורות הבאים. בדו"ח מצוין שלא עלה בידי החוקרים לאשר או לשלול את טענת המשפחות שההסכם כלל גם התחייבות מצד המדינה להעביר לידיהן בעלות מלאה לאחר תקופה.   

  • לאחר כיבוש מזרח ירושלים במלחמת ששת הימים, החילה ישראל חוק המאפשר ליהודים לתבוע מחדש את בעלותם על נכסים אותם איבדו ב-1948. 

  • ב-1972 קיבל רשם המקרקעין את טענת שני הקדשים יהודיים כי השטח (עליו נבנו הבתים ל-28 המשפחות) נמצא בבעלותם מאז המאה ה-19. זמן קצר לאחר מכן, הגישו ההקדשים תביעות פינוי כנגד המשפחות הפלסטיניות.  

  • ב-2003 מכרו ההקדשים את השטח לחברת "נחלת שמעון בע"מ" שפנתה לבית המשפט בתביעה לפנות את המשפחות.  

  • באי כוחם של בני משפחת סבאג' ביקשו להציג בפני בתי המשפט מסמכים המעלים סימני שאלה משמעותיים לגבי טענת הבעלות של ההקדשים היהודים, אך אלה סירבו לדון בהם בשל טענת התיישנות.  

  • החלטת בית המשפט משקפת אפלייה המעוגנת בחוק לפיה יהודים יכולים להשיב לידיהם רכוש שהיה בבעלותם לפני 1948 (מתוקף חוק הסדרי משפט ומנהל - 1970) בעוד פלסטינים אינם יכולים להשיב לידיהם רכוש שהיה בבעלותם מאותה תקופה (מתוקף חוק נכסי נפקדים - 1950). 

  • ככל הנראה, כל היהודים שאיבדו רכוש במזרח ירושלים עקב המלחמה ב-1948 קיבלו נכסים פלסטיניים במערב העיר כפיצוי. בעקבות החוק מ-1970 (הסדרי משפט ומנהל), יורשיהם או באי כוחם של אותם יהודים מקבלים עתה גם את הנכסים המקוריים במזרח העיר באמצעות פינוי משפחות פלסטיניות. במקביל, הבעלים היהודיים ממשיכים להחזיק בנכסים הפלסטיניים שקיבלו כפיצוי.      

  • התנהלות רשויות המדינה בהקשר של פינוי משפחות במזרח ירושלים משקפת שיתוף פעולה לא ראוי בין המדינה, הממונה על שלומם של כל תושבי ירושלים ללא הבדל דת וגזע, לבין ארגונים פרטיים הפועלים "לייהד" שכונות במזרח העיר.    

  • משפחת סבאג', כמו רוב תושבי מזרחי ירושלים, אינם בעלי זכות הצבעה לכנסת ועל כן אינם מיוצגים כלל בגופים שקובעים את גורלם.  

  • אם יפונו בני משפחת סבאג', הם ייהפכו לפליטים בפעם השניה.    

למידע נוסף כיתבו ל-seekpeacejerusalem@gmail.com